אני בוחר לתאר את המוזיקה שלהם כאל פסקול לאפוקליפסה , בין אם בחוץ (סביבתית ) או בין אם בפנים - ממש מתוך נפש האדם . המוזיקה לא דומה לשום דבר אחר ששמעתי . לפעמים אני מרגיש שהמוזיקה נוגעת איפשהוא באונות המוח - במקום שבו ממוקמים הרגשות הרעים , שגורמים לך להרגיש באבדון מוחלט . קשה שלא לקבל הלם מהנאקות של Nathan במיוחד כשמדובר בסאונד הגיטרה שנדמה לרגע שמדובר בשוקים של כסא חשמלי בחדר אינקוויזיטורי) .
האלבום מחולק ל- 6 קטעים . הקטע הראשון נקרא Progress . פתיחת האלבום מבחינתי לא יכלה להיות יותר טוב - היא לא כבדה מדי או משעממת מדי כדי לגרום לך לעזוב את האלבום , אלא להפך - ממש כמו פתיחת דלת לאחרית הימים - שלא יכלה להשמע טוב יותר על אף הפסימיות שבמוזיקה . רוגע , שלווה חשמל והדהוד , יחד עם נאקות מחדר העינויים . אתה מרגיש שאתה לאט לאט נאבד בפנים - רואה את הגופות בין הערפל ומנסה למצוא אור . קשה מאוד למצוא אותו .
אני מאוד שמח שקניתי את האלבום . במיוחד בגלל שנוכחתי לדעת שהנאקות האלו הפכו מאוחר יותר למילים , התבהרו . הסתכלות נוספת על העטיפה יחד עם קריאת המילים משלימה את החסר :
Ten Thousand Voices Become A Grander Monotony
Infinite Ways Become One Which Salts It's Path
It's Progress , The Inverse of What Is Left To Lose
לא בדיוק ברור איזה מסר האמנים רוצים להעביר לנו המאזינים , אבל אפשר לנחש שמדובר על קיפוח של חיי אדם מצד שלטונות וגופים רודניים אחרים , וזעקה לגאולה מפני השתלטות טכנולוגיה אוניברסלית שמשפיעה על חיי האדם ועל איכות חייו בחיים המודרניים . הליריקה מתוארת בצורה פילוסופית , מעומעמת , כדי לגרום לנו "לשחות " במסך הערפל שאותו הם יוצרים כל כך טוב .
האלבום עצמו טעון ברגעי Dark Ambient שלוקח אותך לתהום נשייה , כמו הקטע הבא , הקטע השני - Mores I - שהוא בעצם החלק הראשון והפתיח לדראון שיבוא לאחר מכן . האזנה לשיר הזה מספר פעמים תגרום לכם להבין כמה רגש טעון ב-4 דקות . ההסטוריה שלי עם ז'אנר ה Dark Ambient החלה עוד מלפני שנים , בערך באותה שנה שבה נחשפתי לנויז , וכמו שהוא מיטיב לעשות כמו תמיד - זה "לעטוף " אותך בבועה עבה ופשוט לגרום לך להעלם בפנים , גם אם חיצונית אתה נוסע באוטובוס או הולך בין המון ברחובות או בקניונים - תוך כדי שאתה שומע את הדבר הזה . תמיד אפשר למצוא אינטרפטציה אישית , ואם אתה במצב הרוח המתאים לזה - אתה תגלה על עצמך דברים שלא ידעת לפני כן . וזה בדיוק הקסם ש Mores מעביר .
הקטע הבא - Mores II הוא הסיבה שלשמה התכנסנו כאן והוא מבחינתי הרצועה הטובה ביותר באלבום הזה . אז אחרי שנפלנו לאופוריות המענגות ומהרגיעות של החלק הראשון , אנחנו שוב מוכים בהלם פסיכוטי מוחלט , יותר מרצועת הפתיחה . רעש סטטי , שאותו הייתי מכנה כתעשייתי מגובה בבומים שמכים ללא הרף ישר באור התוף לתוך חדרי הלב , כדי להכפיל את רמת הסבל , פיזית ונפשית . אפשר לשמוע רעש המשכי כזה - בדיוק כמו הרעש ששומעים כשהלב מפסיק לפעום . השפעת ה Industrial ניכרת כאן באופן ממשי . הכאב נמשך כ-14 דקות , לכן תצטרכו להיות סובלניים מאוד כדי באמת לעכל את זה .
השיר ה-4 כבר הרבה יותר אופטימי והוא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה